וואט צ'יאנג מאן, המקדש המלכותי הראשון

וואט צ'יאנג מאן, המקדש העתיק ביותר בצ'יאנג מאי

פאיה (המלך) מנגראי, מייסד צ'יאנג מאי, הקים את וואט צ'יאנג מאן בשנת 1296 יחד עם פאיה ראמקאמהאנג מסוקותאי ופאיה נגאם מואנג מפאיאו. המלך מנגראי שהה במקום שנקרא "באן צ'יאנג מאן". שלושת המלכים הורו לבנות צ'די במקום זה והם קראו לו וואט צ'יאנג מאן, על פי מידע במקדש. אנדרטת שלושת המלכים מול מרכז האמנויות והתרבות מנציחה את שלושת האבות המייסדים של צ'יאנג מאי. וואט צ'יאנג מאן הוא אחד המקדשים הפופולריים יותר בעיר העתיקה מוקפת החומה של צ'יאנג מאי. הוא אינו מושך אליו מבקרים רבים כמו וואט צ'די לואנג (Wat Chedi Luang) ווואט פרה סינג (Wat Phra Singh), שהם גם מתחמים גדולים בהרבה. אני אוהב את המקדש הזה בגלל המשמעות ההיסטורית שלו ואת הצ'די עם הפילים הבולטים.

הצ'די של וואט צ'יאנג מאן

מהמידע במקדש נראה כי הצ'די הוא המבנה הראשון והעתיק ביותר במיקום זה. העיצוב של הצ'די הוא תערובת של השפעות לאנה וסינהלית (סרי לנקה עתיקה / הודית). בתקופת שלטונו של המלך טילוקראג' (1441-1487), המלך התשיעי של שושלת מנגראי, התמוטט הצ'די. שמו של הצ'די הוא צ'די צ'אנג לום. המילה "צ'אנג" פירושה פיל ו"לום" פירושה מסביב: הצ'די עם הפילים מסביב. יש צ'די דומה בסוקותאי ובסי סאטצ'אנאלאי. חמישה עשר פילים בולטים מהצ'די.

ויהארנים ופסלי בודהה

בוואט צ'יאנג מאן (Wat Chiang Man) יש שני ויהארנים עם פסלי בודהה היסטוריים בעלי חשיבות רבה. הוויהארן הגדול והיפה (ויהארן לואנג – Viharn Luang) מאכלס את הבודהה הנקרא פרה פראתאן (Phra Prathaan). יש בו גם את פסל הבודהה העתיק ביותר של צ'יאנג מאי: בודהה עומד, אוחז בקערת נדבה. התמונה מתוארכת לשנת 1465. על פי חוברת למכירה במקדש, ויהארן לואנג עבר שיפוצים רבים במהלך השנים.

פסלי הבודהה פרה סילה ופרה סאה טאנג חאמאני

הוויהארן הקטן יותר מאכלס שתי תמונות היסטוריות חשובות. שתי התמונות הללו קטנות מאוד וכמעט שאינן נראות לעין עבור המבקר. שניהם ממוקמים מאחורי פסל גדול יותר. פסל הבודהה פרה סילה (Phra Sila Buddha) הוא מצבת תבליט, המפוסלת מאבן המתארת בודהה עומד. הוא האמין כי הוא מסרי לנקה ויותר מאלף שנה. אנשים מאמינים כי פסל זה מחזיק את הכוח להביא גשם. לכן אנשים חולקים לו כבוד במהלך פסטיבל סונגקראן באפריל לפני תחילת העונה הגשומה.

פרה סאה טאנג ח'מאני ידוע בשם בודהה הקריסטל מכיוון שהוא עשוי מגביש קוורץ. ייתכן שהיא הייתה שייכת לצ'מתאווי, מלכת ממלכת האריפונצ'אי. הסיפור מספר שכאשר המלך מנגראי כבש את ממלכת האריפונצ'אי בשנת 1281, פסל הבודהה הקטן הזה לא נפגע. בגלל זה אנשים מייחסים כוחות הגנה מיוחדים לפסל.

האובוסוט של וואט צ'יאנג מאן

אולם האובוסוט או אולם ההסמכה של וואט צ'יאנג מאן מתוארך לתקופת שושלת מאנגראי, על פי מידע במקדש. הוא מזכיר כי האובוסוט שוחזר בשנת 1571. בשנת 1805, בתקופת שלטונו של המלך קווילה, הם בנו את הבניין הנוכחי. האובוסוט סגור בדרך כלל למבקרים.

במרפסת הקדמית של האובוסוט ממוקמת מצבת אבן עם מידע על יסוד צ'יאנג מאי. הכתובת על מצבת האבן באובוסוט של המקדש, המתוארכת לשנת 1581, מזהה את 12 באפריל 1296, כתאריך ההקמה של צ'יאנג מאי.

הו טראי או ספריית כתבי הקודש

תמונה שצולמה בשנות ה-1960 של המאה ה-1970 מראה כי ספריית הו טראי או כתבי הקודש שכנה בין האובוסוט לבין הצ'די צ'אנג לום. הוא הועבר לחלק האחורי של המתחם. דיברתי עם נזיר במקדש, שאמר לי שהכתבים על עלי הדקל נמצאים תחת איום להיפגע מחרקים. זו הסיבה שרשויות המקדש העבירו את הספרייה למקומה הנוכחי, על כלונסאות בבריכה. הנזיר לא ידע מתי העבירו את הספרייה. באחד התצלומים שדיק ואן דר ספק צילם בתחילת שנות השבעים הספרייה אינה נראית לעין, אך היא עדיין עשויה להיות שם.

וואט צ'יאנג מאן לדורותיו

בדיוק כמו רוב המקדשים בצפון תאילנד, וואט צ'יאנג מאן סבל מתחזוקה לקויה והזנחה במהלך הכיבוש הבורמזי של ממלכת לאנה (1558-1774). החוברת הקטנה שלי מזכירה כמה שיפוצים גם בתקופה זו. יוקרתו של המקדש ומיקומו בתוך חומות העיר הצילו אותו ככל הנראה מנזקים חמורים.

ככל הנראה שיפוץ גדול של האובוסוט והויהארן לואנג התרחש בתקופת שלטונו של המלך קאווילה (1782 – 1816). בחוברת מוזכר "מהנדס הנזיר" קרובה סריביצ'אישהיה אחראי על שיפוץ המקדש בשנת 1932. בפביליון קטן ליד ויהארן לואנג מונצח הנזיר. אין הרבה תצלומים ישנים של המקדש, אבל התמונות שדיק ואן דר ספק צילם בתחילת שנות השבעים נותנות רעיון טוב. הם מראים כיצד נראה המקדש לפני הפריחה הכלכלית והתיירותית של שנות השמונים.